מכירות
שובו של הלאטה
ב-1999 הפך דייויד באך מוצר פשוט כמו קפה לאטה לסמל לבזבזנות בקרב הדור הצעיר. “Are you latte-ing away your future?”, הוא שאל בספרו וקבע: “כולם מרוויחים מספיק כסף כדי להתעשר. מה שגורם לנו לחיות ממשכורת למשכורת זה בזבוזים על דברים שאנחנו לא צריכים”.
במובן מסוים, זה “אם לא תאכל, יבוא שוטר”, לאנשים קצת יותר מבוגרים. אם תשתה את הקפה שלך בחוץ, לא תוכל לקנות דירה. מיתוס מופרך, מוגזם, קץ’ פרייז קצת מעצבן, אבל מה? תפס. באך אגב השתמש בו בכל 12 הספרים שלו. גאון.
הוא תפס כי הוא על זמני וכי כולנו, אם נקדיש לו טיפה מחשבה, נסכים שיש בו מן האמת. הלאטה (או הפוך בגרסה הישראלית ובמיוחד בשבילך הגר) סימובלי כמובן, כי המתמטיקה מאחורי התיאוריה לא תחזיקה מים. מה שכן מחזיק זה העיקרון. לכל תקופה יש את הלאטה שלה, ותחשבו כמה משברים, מיתונים, אינפלציות ואפילו מגפה עולמית עברנו מאז 1999. עברנו הכל, אבל המרחק של צעירים מדירה ללא עזרה רק הלך וגדל.
והנה מגיע עוד משבר. האינפלציה בשיא, המחירים עולים, חברות ההייטק מקצצות ומפטרות והבנקים חוזים מיתון. דמי השכירות מזנקים לשמיים, ארוחה במסעדה הפכה להיות לוקסוס לעשירים ומחירי הקפה? טוב זה גם נושא לדיון נפרד.
כולנו כנראה נכנסים לתקופה של צמצומים ובחירות (תרתי משמע). הלאטה של תקופתנו הוא, למשל, באיזה שירות סטרימינג לבחור כי כבר אי אפשר להחזיק הכל. זה מסביר, אגב, למה ענקיות המדיה והסטרימינג נלחמות כדי לדחוף לנו פרסומות. המלחמה שלהן על כל מנוי גדלה – וכולן בשורה התחתונה מחפשות למזער הפסדים.
כלומר, בזמן שכולנו ננסה להדק את החגורה ולחשוב לאן הכסף שלנו הולך, נתלבט האם למשל עדיין שווה לנו להישאר בתל אביב, נתארגן על סירים לשבוע במקום לאכול בחוץ וכמובן, נשתה את הקפה במשרד, עולם התוכן הבלתי נגמר שבו אנחנו חיים ינסה לייצר לנו מציאות מדומה של שפע ולפתות אותנו לצלול לתוכו.
זה הזמן להיות חזקים וכמו שאנחנו תמיד אומרים: כל משבר הוא הזדמנות לראות איך אנחנו מספרים את הסיפור שלנו מחדש.