דוקומנטרי
אל תאמינו לאף אחד

סרטים דוקומנטריים נתפסים בעינינו כמחנכים, מעשירים, מהסוג שהופך לשיחת קפה ביום שישי. בנטפליקס אוהבים לקדם סרטים ברשימת עשרת הנצפים הידועה שלהם וכך מגיע סרט שגרם לאנשים רבים לשקול מחדש סושי, היישר לצלחת הדיונים.

לעיתים קרובות, סרטי דוקו נתפסים כעיתונאות חוקרת אך מציגים צד או דעה באופן מוטה ואז עולה שאלה פשוטה, איזה צד צודק?
קולות מהצד השני ואתרים מתנגדים זועקים על טעויות וכך גם במקרה הזה.חשבנו שיהיה מעניין להביא הצצה לצד השני. מה נכון ומי באמת משלם על זה? אנחנו לא יודעים.

מה הסיפור?
ב-24 במרץ הושק סרטו הדוקומנטרי של אלי טבירזי הבריטי בנטפליקס ונכנס ישירות לעשירייה הפותחת. הסרט בשם Seaspiracy מעורר עניין גדול בעולם בכל הנוגע לדייג מוגזם, הכלים הנוראיים והנזק האקולוגי. במהלך הסרט מוצגות חברות שונות ועולה גם האפשרות שאין דבר כזה גידול נקי או בריא של דגים באופן מלאכותי. המסקנה אם תרצו, הפסיקו לאכול דגים מייד.

קול צעקה קמה עם צאת הסרט ומרואיינים טענו שדבריהם הוצאו מהקשרם ואחרים כי הנתונים פשוט שגויים. כעת יוצאת תנועה המתנגת לסרטון להילחם על דעת הציבור.

אז מה זה אומר?
אמנם הסרט מצליח לתאר בצורה נכונה את המצב של דיג יתר וגם את הבעיות בפניהן ניצב העולם אך הוא גם מציג נתונים באופן מעורר תהיות, מתעלם לחלוטין מהעובדה שניתן לגדל דגה באופן נקי ובעצם קורא לעולם להפסיק לאכול דגים לגמרי.

אז, מה זה באמת אומר?
למדנו שפייק ניוז זה בעיקר רשתות כמו פייסבוק, שהכל שחור ולבן ושהדברים בעיתון או בסרט דוקו הם כנראה נכונים. קשה לנו לעקוב מה נכון ומה ממומן כדי להיות נכון. אין ספק שדייג הוא בעיה, אין ספק שרעב עולמי הוא בעיה, השאלה איך מציגים את זה לצרכן הקצה שיושב על הספה, ואיך יכולים הצרכנים בכלל לוודא אם משקרים או מסלפים עובדות.

אפשר קצת השראה?
העולם ימשיך לתקן את עצמו, אנחנו צריכים להמשיך להיות מודעים, לזכור שכל שינוי קטן מהצד שלנו יכול לעזור ולהשפיע. אנחנו צריכים להמשיך ולקרוא, בעיניים פקוחות, לבדוק מי עומד מאחורי החומרים ולדעת, שאנחנו יכולים להשפיע.